שתי הבקשות שהגישו פרקליטי קצב, נדחו ע"י בית המשפט העליון והנשיאה ביניש.
לגבי דחיית הדיונים לצרכי חופשת הפרקליטים, ניתן להבין את דחיית הבקשה, למרות שגם להם מגיעה פגרה אחרי שנה כה מאומצת.
לגבי הסירוב, להגדלת ההרכב – הדחייה לא מבוססת, הנימוקים לא משכנעים והתוצאה יכולה להתפרש כניסיון אחרון להצר את צעדיו של קצב.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הרכב מורחב של שופטים, אינו דבר שבשגרה אבל גם לא תופעה שכיחה. סקירה משפטית קצרה יכולה להצביע בקלות על משפטים רבים בהרכבים מורחבים, של 5, 7, ואפילו 9 שופטים.
אז נכון שהרכב מורחב – ניתן במקרים שבהם המשפט הספציפי נושא בחובו אלמנטים של תקדים משפטי, סוגיה חדשנית שזקוקה לליבון ולפסיקה של העליון. וכן בכל המקרים שבהם הסוגיות שעולות במשפט – הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או סוגיות שברומו של עולם המשפט או החברה – כמו הסוגיה בעבר מי הוא יהודי?
משפט קצב, כמו משפטו של ראש הממשלה אהוד אולמרט – מתנהל בערכאה ראשונה בפני הרכב של שלושה שופטים. אבל בערעור – מן הראוי שהרכב מורחב יבחון מחדש את הראיות והעדויות של שני אישים מרכזיים אלה.
ההחלטה בדבר ההרכב שיושב בערעור, נתונה לנשיאת בית המשפט העליון. אמנם, באופן רגיל, אין צורך שתרכיב כל הרכב באופן אישי אבל במקרים חריגים יוצאים מהשגרה, בעל עניין ציבורי סוער, הנשיאה בעצמה מרכיבה את ההרכב.
קביעת ההרכב – יכולה לקבוע את תוצאות המשפט. ידוע לכל עורך דין וותיק, שמופיע רבות בבתי משפט, נטיותיו והשקפותיו של כל שופט ממשפטים קודמים, מפסקי הדין ומהתקדימים עליהם הוא מסתמך – מה תהיה תוצאת המשפט או הערעור, בסיכוי של 90%-80%.
לכן קביעת ההרכב ושופטיו – היא למעשה הצבעה על כיוון או תוצאות המשפט.
אם נוסיף לכך את אלמנט ההגנה על המערכת – שזה מקובל בכל המערכות השלטוניות, לאמור: שהן מגוננות על עצמן ועל הכפופים להם, התוצאה היא שבית המשפט העליון לא יתערב, אם לא יצביעו לו במפורש על טעות משפטית או עובדתית מובהקת וברורה, בתוצאה של בית משפט קמא.
במקרה של הנשיא קצב – פסק הדין במחוזי הוא כל כך חד צדדי, חד ממדי, חד גרסתי, שהוא זועק להתערבות עליונה.
השופט העליון דנציגר ששמע את בקשת עיכוב המאסר, הביע עמדתו ע"ס הודעת הערעור וטענות הפרקליטות, שיש בסיס לכאורה לערעור ולא הכל נקי, ברור וחד, כמו שקבע בית המשפט המחוזי.
הרחבת ההרכב בנסיבות אלה – היא חיונית מתבקשת ורצויה.
חבל שנשיאת העליון – לא ראתה את התמונה הרחבה של האירוע, של האישיות שעומדת לערעור, את מוסד הנשיאות, את הציבור ששפט את קצב בטרם משפט לחומרא, על פי הצהרתו של היועץ המשפט לממשלה דאז, מני מזוז, שקצב הוא אנס סדרתי או לפחות מפלצת מינית לפי תיאורי הפרקליטות והתקשורת.
בנסיבות אלה ובאווירה זו – היה מקום להרכב מורחב של שופטים, של דעות, של תפיסות עולם, של עיניים בוחנות נוספות, גם אם אין סוגיות עקרוניות ציבוריות שעומדות לדיון, פרט למערער עצמו.
מה הסיכויים בערעור
יש הרבה משפטנים שסבורים שהערעור ידחה והעונש יועמד על 5 שנים במקום 7.
יש הסבורים שאולי יזוכה מכמה סעיפים שוליים כדי שניתן יהיה להקל בעונש.
ויש הסבורים – שיש לו סיכוי טוב וסביר להיות מזוכה משני מקרי האונס ומורשע בהטרדה מינית או אפילו מעשים מגונים.
איך שלא יהיה – זכאי לגמרי הוא לא יצא!
על רקע זה – נראית עסקת הטיעון שהוצעה בזמנו לקצב – כחלום או פנטזיה שניתן היה לממשה והוא ברוב עיקשותו וטיפשותו סירב לקבל את המתנה, שהוצעה לו.
על טיפשות זאת – הוא משלם ביוקר וכנראה ישלם על כך גם בעתיד.
סיכומו של עניין – הרכב השופטים של ערעור משה קצב, יכול לעשות היסטוריה ותקדים, אם יהיה אמיץ, מנוטרל מדעות אישיות ומערכתיות ולנתח את משה קצב באיזמל משפטי אובייקטיבי נטול אמוציות חיוביות או שליליות.
ואנחנו כציבור – נחכה במתח לתוצאה הסופית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
